<h1>ראב"ן — גיטין</h1>
<h2>דף ב:</h2>
אין טענת אונס בגיטין לא אונס בידי שמים כגון דחלה ולא אונס מברא דאפסקיה מברא, שאם אמר הרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן ועד ל' יום וחלה ולא בא או הפסיקו המעבר ול"ה יכול לעבור, בין אמר אי לא מפייסנא לך עד ל' יום ליהוי גיטה ופייסה ולא איפייסא אין יכול לומר הא פייסתי ואנוס אני שאיני יכול לפייסה בממון הרבה אם היה נותן לה הוי גט אע"ג דאנוס הוא שאין לו הממון. ובכולן אי אתני מעיקרא על החולי ועל הפסקת המעבר דאמר אם אחלה או יפסיקני המעבר לא יהא גט אינו גט וכן אם אמר לא תתפייס כשאפייסה לא יהא גט אינו גט. ואע"ג דאמר רבא בראש מס' כתובות תרתי לישני קמייתא אין אונס בגיטין ואיכא דאמרי יש אונס בגיטין אע"ג דקיי"ל בכל דוכתא (כדאמ') [כאיכא דאמרי] הכא לישנא קמא עיקר, ואמרי' בפ' השולח בגיטין בגמרא דבראשונה היה עושה ב"ד [ל"ד.] בעובדא דאי לא אתינא עד ל' יום ליהוי גט ובעובדא דאי לא אתינא לריש ירחא דאדר אי משום אונס אין אונס בגיטין אלמא כלישנא קמא דרבא סבירא להו ועבדו עובדא. וכיון דקיי"ל כלישנא קמא דרבא וטעמא דרבא התם משום צנועות ומשום פרוצות כדמפרש התם משום צנועות דזימנין (דאניס וסברא) דלא אניס [וסברא דאנוס] ויתבה ומעגנה וכו', (הילכת') [הילכך] בין אונס דשכיח בין לא שכיח משום צנועות ופרוצות אין אונס, דאי אמרת אונס דלא שכיח יש אונס זימנין דאנוס אונסא דשכיח וסברא דאנוס אונסא דלא שכיח ויתבה ומעגנה. ופרכינן התם מי איכא מידי דמדאורייתא לא [הוי] גיטא ומשום צנועות ופרוצות משוינן לה גט ומשני כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינן רבנן לקידושי, ונ"ל דה"מ בימי חכמים הראשונים שהיה כח בידם להפקיע קידושין אבל בזמן הזה באונסא דשכיח ולא אתני ודאי הוי גט, אבל אונסא דלא שכיח ולא אסיק אדעתא (ואתנויי) [לאתנויי] ל"ה גט. והא דאמר בפ' מי שאחזו [ע"ג.] ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה וקבל עליה כל אונסא דמיתיליד לסוף אפיקו בה נהרא וכו' ואמר רבא כל אונסא דלא שכיח לא מקבל עליה, לא תיקשי לך אהא דאמרן כדרבא אין טענת אונס בגיטין אפי' באונס דלא שכיח, דגבי ממון סברא הוא דלאו מקבל עליה איניש אלא אונס דשכיח, וגבי גט כיון דמשום תקנה צנועות ופרוצות אמר רבא אין אונס בגיטין אין לחלוק בין אונס דשכיחא לאונסא דלא שכיח כדפרשנו.
